רפד מדע תורתך — ברכות הרשב"א מוכיח את גישתו העקרונית ממקום אחר במסכת ברכות : וכדאמרינן לעיל בפרק כיצד מברכין : גמ' ועל כלם 4 רעיא בתר דאכל אם אמר שהכל יצא . [ מ' ב' ] מנימין אמר : "בריך מריה דהאי פיתא" . אמר רב : יצא . ואקשינן : מאי קמ"ל ? אף על גב דאמרה בלשון חול יצא ? תנינא : אלו נאמרים בכל לשון וכו' . איצטריך סד"א היכא אמרי' כי אמרה בלשון חול יצא היכא דאמרה כי היכי דתקינו לה רבנן, אבל כי לא אמרה כי היכי דתקינו לה רבנן לא יצא קמ"ל, דאלמא המטבע הוא שטבעו רבנן . הרשב"א מוכיח מסיפור בנימין הרועה, שלא זו בלבד שאפשר לברך בלשון חול, בארמית : "בריך רחמנא" ולאו דווקא בלשון הקודש : "ברוך אתה ה'", אלא שגם אפשר לצאת ידי חובה בתרגום חופשי שאינו צמוד למטבע הברכה שתיקנו חכמים : "המוציא לחם מן הארץ" הוא המטבע, ולפי נוסחו הארמי של בנימין 5 הרועה, הברכה היא "אדון הלחם הזה" . מכאן מסיק הרשב"א שקיימת הבחנה בין עצם חובת הברכה לבין המטבע של הברכה, שנוצק בידי חכמים בנפרד מחיוב הברכה . בין אם זו ברכה שמן התורה 6 ובין אם זו ברכה מדברי חכמים . שלא כדעת הרשב"א, ממדרש תנחומא עולה שהברכות עצמן התווספו במהלך הדו...
אל הספר