180 / המיית הציפור, שאגת הצער המגמה האחת של הכותבים : שינוי הגישה הפשטנית והביקורתית כלפי קרבנות השואה וניצוליה מגמה זו נחשפה בבחינת ארבע סוגיות בולטות בכתיבה על השואה, שיכולות לשמש אבן בוחן לדרך בה ביקשו הניצולים בזיכרונותיהם להשתתף בעיצובו של הזיכרון הקולקטיבי . שתי הסוגיות הראשונות היו נושאים רווחים בדיון הציבורי על השואה בארץ בשנים אלה — מושג הגבורה והמוות בכבוד ונושא היודנראטים והמשטרה היהודית בגטאות והקאפו היהודים במחנות הריכוז . שתי סוגיות אחרות נבחרו כדי לבחון כיצד התמודדו הניצולים בכתיבתם עם נושאים טעונים מבחינה מוסרית : הדרך בה תיארו את פרידתם ממשפחותיהם, והאופן בו הסבירו כיצד נשארו בחיים . הנחת המחקר הייתה שאלה סוגיות שבהן יתעמת הכותב עם הציפיות ממנו, כפי שתפש אותן, וכי באמצעותן אפשר יהיה לזהות גם מניעים בולטים ומשותפים לכתיבת הספרים . כותבי זיכרונות רבים מבין הניצולים — ממקומות שונים וכאלה שעברו התנסויות שונות בשואה, בהם אינטלקטואלים מבוגרים וצעירים חסרי השכלה — לא קיבלו את הדימוי של ההמון היהודי חסר האונים "ההולך כצאן לטבח" שרווח בארץ . כפי שמשתקף מספריהם, רובם ביקשו לתקן ...
אל הספר