בשווימ היו ירכי המאוקב ה ייצוגימ ושיה השואה / 73 כלומר : הבלטת גבורת המורדים, על פני כל מעשה אחר של התנגדות או התנהגות . האם ניסו מרבית הכותבים לערער על תפישה זו ? או שמא היו אלה רק קולות בודדים, כקולות דוברים מעטים בחברה הישראלית ? האם ביקשו ניצולים, שאינם מקרב הלוחמים, להרחיב את תוכן מושג הגבורה היהודית ולהשפיע בכך על האופן שבו יעוצב זיכרון השואה בארץ, או אולי עסקו באפולוגטיקה להצדקת תגובתם האחרת ? איך מוצגת, למשל, פעולת ההסתתרות במחבואים — האם כאקט של התרסה או רק כדרך להמשיך לחיות ? האם ניסיונות בריחה נועזים מכיכר השילוחים בוורשה, או קפיצה מקרון הרכבת לטרבלינקה, הן פעולות של התנגדות אקטיבית ? או רק התנגדות פסיבית ? איך נתפשת הסתתרות בזהות שאולה וזיוף מסמכים ? היבט אחר של העיסוק בהתנגדות הוא הדיון בשאלת ה"כבוד" . הפרטיזנים ולוחמי המחתרות תפשו את הלחימה כהצלת כבוד האדם וכבוד העם, זקיפת קומתו של היהודי הגלותי שכה הוכה והושפל בנסיבות השואה . האם שאר הניצולים ראו את המאבק על כבוד עצמי ועל הכבוד היהודי באותו אופן ? איך נתפשו, לדוגמה, גילויים מוסריים יוצאי דופן של עזרה הדדית ותמיכה בחלשים ...
אל הספר