64 / המיית הציפור, שאגת הצער מניעים אישיים המופיעים בהקדמות מאפיין בולט בהקדמות לספריהם של הניצולים הוא ציון המניע האישי שהביא את הניצול להתמסר לכתיבה . מניע אופייני הוא הצורך להנציח את קרובי הכותב שנִספו . "הספר ישמש מעין מצבה על קברם של בני משפחתי", כתב שלמה שפירא . 74 מרים בידרמן ראתה בספרה דרך לפצות את עצמה ואת ילדיה על תחושת היתמות והיעדר קבר לכל משפחתה שנִספתה . "זיכרונות זה כל מה שנשאר לי ולרבים כמוני מבני משפחותינו" . 75 מאפיין בולט אחר בהקדמות הוא הצגת המניע לכתיבה כדרך להירפא מהמצוקה הקשה שהניצול שרוי בה עקב הטראומה שחווה . מחברים כאלה ציינו בהקדמותיהם, שהכתיבה הייתה ביטוי לדחף פנימי חזק לספר את סיפורם כדי לפרוק את המועקה . "ספר זה הוא יצירה של אדם בעל לב נשבר, ספר שצריך לעזור הן למחבר והן לקורא, גם להתנחם וגם להזיל דמעה" . 76 הכתיבה נתפשת כדרך להתמודד עם הטראומה, לעכל אותה, ולהשתקם . יעקב קורץ סיפר בהקדמה על סערת הרגשות ועל הזעזוע הקשה בהם היה נתון כשהגיע לארץ, ועל חבריו שעודדו אותו לכתוב כדי להירגע ולהשקיט את מצפונו . ספרו מציג את האופן בו בנה שוב את תדמיתו בעיני עצמו ובעינ...
אל הספר