64 | גבריאל מוקד זוֹ מִנְהֶרֶת קֶשֶׁר לְנֶצַח הֶעָתִיד הָאֱנוֹשִׁי לְעוֹלַם זוּלָתוֹ הָאֵינְסוֹפִי מִסְתּוֹרִי, יְדִיעַת הָאֲחֵרוּת זוֹ הָאֱלֹהוּת בִּתְחִלָּתָהּ הַקְּדוּמָה עַד לְסוֹפָהּ [ . . . ] איוב מופיע כאן גם כּפילוסוף אולטימטיבי של הכאב, אך גם כפטריארך וכנסיך מִקראי מאוד, שמלכוּתו הרטורית בלב המצב האנושי משתרעת מהתנ"ך עד מלכויות הטרגדיה היוונית, דנטה, שקספיר וגתה . הגדוּלה העברית מתמזגת כאן גם עם הגדוּלה האנושית . עם זאת, הכאב הוא מופע מרכזי במחזור הזה, יחד עם ההומאניזם העמוק המתגלה כאן בגילום דמותו של איוב והמצב האנושי בכלל . והנה השיר "הכאב" : הכאב אֶת הַכְּאֵב הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁבּוֹ נֶהְפָּךְ הַמַּמָּשִׁי לְזִכָּרוֹן לְאַט לְאַט וּבִנְסִיגוֹת, לְסֵרוּגִין פַּעַם מִזְדַּקֶּרֶת לָהּ כְּמוֹ עֶצֶם מִתּוֹךְ הַבָּשָׂר, לוֹמַר שֶׁהִיא עֲדַיִן כָּאן, קֶשֶׁר הַמְחֻיָּבוּת, הַנּוֹכְחוּת, הַחֹמֶר וְהַצּוּרָה בְּיַחַד בְּתוֹךְ הַזְּמַן עַכְשָׁו, אֲבָל לֹא, זוֹ אַשְׁלָיָה, הַכֹּל גָּז וְנֶעֱלָם, נֶהְפָּךְ לְזִכָּרוֹן נִסְפָּג בַּמֹּחַ וּבְכָל תָּא מִתָּאֵי הַגּוּף כְּמוֹ אֶרֶס מַבְרִיא...
אל הספר