56 | גבריאל מוקד [ . . . ] מַהִי מְלָאכָה מִסְתּוֹרִית זוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּפִקּוּחוֹ שֶׁל רַב אֳמָן — הרי אלו שורות המבטאות בייחוד את הצד החושיִּי-הארוטי שבתודעה . הציטוט השני החשוב לעִנייננו הוא מתוך שיר ללא שם בספר 'קול' : הַחַיִּים שׁוֹהִים עָלַי — טִפּוֹת יַיִן מָתוֹק . [ . . . ] הַחַיִּים בָּאִים עָלַי בְּרִבּוֹאוֹת שִׁבְרֵיהֶם, בִּפְרָטֵי מַמָּשׁוּתָם, בְּזוּטוֹת, טִפּוֹת גֶּשֶׁם פִּתְאוֹמִיּוֹת נִפְלָאוֹת, קוֹצִים אֲרֻכִּים אֲרֻכִּים . מִי שׁוֹמֵעַ אֶת צְרִיחַת הַתּוֹדָעָה שֶׁרָצָה בְּגֶשֶׁם הַיַּיִן הַשְּׁקֵדִי בִּנְשִׁימָה אוֹזֶלֶת מִשִּׂמְחָה בְּקִצְבָּה טוֹרֶפֶת מִתְקָרֶבֶת לַסּוֹף הַסּוֹף שֶׁאֵינֶנּוּ . והרי זה קטע שהוא תודעתי לא פחות מִחוּשִׁיִּי . בספר 'לוייתן' ( 1990 ) , המאוחר יותר מ'קול', מוסרת המשוררת את הצד התזזיתי יותר של האֶרוֹס, אשר גם בלב אירוע חווייתי וגופני קובע יכול להבריק ולהתפצל בשִברי ניצוצות של גחמות וזוטות — ומה שנראה חשוב ביותר עלול להתברר — ולא פעם עד מהרה — רק כצו של שעה חולפת . החלום — ואולי חלום שווא — של תשוקה ארבעה-עשר אֶטיוּדים על שירת מאיה בז'רנ...
אל הספר