42 | גבריאל מוקד שׂוֹרֶרֶת שׁוֹנָה וְלוֹמֶדֶת, קוֹרַעַת, כּוֹפֶתֶת, חוֹרֶזֶת, אוֹהֶבֶת, בּוֹלֶמֶת, גְּדֵלָה מוֹלֶכֶת, שׁוֹרֶקֶת, שׂוֹנֵאת אֶת הַלּוֹחֶשֶׁת . גּוֹסֶסֶת, מוֹרִידָה, בּוֹדָה, עוֹשָׂה, דּוֹלָה, אוֹבָה, חוֹלָה, סוּמֵאת, סוֹחֶבֶת, דּוֹרֶשֶׁת, טוֹבַעַת, עוֹבֶדֶת, מוֹלֶקֶת עַצְמָהּ, חוֹתֶרֶת, חוֹטֶפֶת, מוֹצֵאת, קוֹרֶסֶת, כּוֹתֶשֶׁת, יוֹרֶקֶת, דּוֹמֶמֶת, אוֹכֶלֶת, שׂוֹרֶפֶת, פּוֹעֶלֶת, לוֹפֶפֶת, אוֹהֶבֶת . זהו קטע הפתיחה מתוך השיר הארוך הזה . אולם בכל מִקרה, מֵעֵבֶר לצד הגילום הפמיניני הנשי הבוטה הקיים בפואמה זו גם מֵעֵבֶר לחוסר זיקתה לפמיניזם, בולט בפואמה זו גם היבט אחר : מחול הלשון-עצמה, סִחרור הפועַל העברי בדינמיקה ובחיוניוּת של השפה כחגיגה חוּשית, דִקדוקית ולשונית ; בכללו הרי זה קונצפטואליזם שמסב עצמו, כלומר את תשומת-לִבו, גם לקראת המדיום עצמו . מעניין מאוד גם היבט נוסף בפואמה קצרה זו : הדינמיקה של תנועת האֶגו שהוא כאן הנשי בפועל, בחלל ובמרחבי החיים היומיומיים, היא נפשית לא פחות מגופנית וגופנית לא פחות מנפשית . האגו, אם כן, הוא גופני-נפשי — ושפתִי-לְשוני . הוא הולם מִסגרת מו...
אל הספר