157 ולאחר מכן חזרה המשפחה לטופולצ'אני והתאחדה מחדש עם האב . בשנת 1949 , נשלח ראובן לישראל כנער בן ארבע עשרה במסגרת ‘עליית הנוער' ונקלט בקיבוץ, שם שהה עד אשר ב : 1951 קרא לו אביו להצטרף למשפחה שבינתיים עלתה לישראל ולסייע בפרנסתה . האח מיכאל, ‘הילד בעל המראה הארי', עלה בשנת 1967 על מוקש בעת עבודתו כנהג טרקטור בצפון הארץ ונהרג . אחרי מותו, התמוטטה האם ואושפזה מספר פעמים בבית חולים פסיכיאטרי, עד פטירתה, בגיל שישים וחמש . "כמו תרנגולת ששומרת על האפרוחים שלה", כך מתאר ראובן את אמו בעדותו ל'יד ושם' . אישה אמיצה ודומיננטית, אשר בעת האקציה הגדולה שנערכה במחנה נובאקי ביום הכיפורים של שנת 1942 233 זרקה אותו למחראה כדי להצילו . בחוכמתה ותושייתה, ניצלה רעיה את מראהו הארי של בנה הקטן מיכאל כמשאב הישרדות ממעלה ראשונה ; הפעוט בהיר השיער ותכול העיניים שבה את לבו של מפקד המחנה, אשר ביקש לראותו יום-יום . "יום-יום", מספר ראובן, "היא רצה עם הילד הזה למְפַקד, וכתוצאה מזה היו לה הרבה הטבות . קבלה הרבה . . . מהצד אוכל ודברים כאלה" . "תראי", הוא אומר על המפקד הזה, "הלא בן אדם, אפילו שיהיה מקולל ביותר, אם יש לו...
אל הספר