138 הרי כל אחד מגן על עצמו . ועכשיו אני גם מגינה על עצמי, עכשו עכשו בגיל שבעים וחמש . יהודית מציגה ניתוח רפלקטיבי של התנתקות ושכחה . תוך שימוש במטאפורה עדכנית המעידה על אוריינות בתחום המחשב — "עשיתי delete " — היא מחדדת את התדמית אותה היא מבקשת להציג : מנותקת, לא מבינה, ולפיכך טהורה ולא מחוללת . העדות לאונס וה'כמעט אונס', שני אירועים טראומטיים, משמשים בנרטיב של יהודית כעין הקדמה לחוויה קשה ביותר, המעוררת שאלות אודות אחריות אישית ב'אזור האפור' ש'מעבר לגדר התיל' : 217 כשעה אחרי תחילת הראיון, אחרי שהיא מספרת על תגובה פוסט טראומטית חריפה שחוותה בעקבות עדות שנתנה במשטרה ( בהתאם לחוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם ) , יהודית מבקשת אתנחתא ויוצאת מהחדר למספר דקות . בשובה, היא שותקת ארוכות ולאחר מכן פותחת ואומרת : "יש עוד דבר אחד שזה שייך לנשיות, אבל זה לא לעומק . זה לא . . . " . ה'דבר' שלדעתה של יהודית אינו מתקשר במובהק לנושא שיחתנו, הינו מעשה נורא שעשתה : במחנה נירנברג היא השליכה למחראה יילוד, על פי הוראת אמו . יהודית מרימה את קולה ומספרת כי בין המון הנשים הבוגרות והמנוסות במחנה נירנברג, אלו שהתג...
אל הספר