112 חוטי משי אדומים, אותם הצליחה להבריח נערה שעבדה במפעל לייצור מצנחים . החוטים נמסרו לנערה אחרת, מומחית לסריגה, אשר סרגה מהם את האפודה המפוארת . אז אני הייתי בחורה צעירה, ו . . . נורא רציתי משהו יפה . . . החלטתי שיהיה מה שיהיה אני צריכה לקנות חוט כזה . באמת קניתי חוט כזה ו . . . בחורה אחרת סרגה וכמעט הלכתי למות בגלל זה כי שילמתי עם הלחם שלי, ו . . . עד היום זה פה שמור אצלי [ צוחקת ] האפודה הזאת המפוארת, זה מכוער, אבל בשבילי שהייתי . . . שרציתי להתגנדר . . . ובעלי סיפר שהוא הכיר אותי באפודה הזאת . לאה, כפי שראינו, טוענת בתוקף שלא נוצלה מינית ולא ניצלה את מיניותה כמשאב הישרדות, אולם כפי שנראה בהמשך, היא אינה נמנעת כלל ועיקר מלספר כיצד תמרנה את מחזריה הדחויים כדי לזכות במזון, בגד חם והגנה ואף ‘התחנחנה' כלפי מי שזכור לה כד"ר מנגלה בכבודו ובעצמו . אין זאת כי, מנקודת מבטה, היותה סוכנת הישרדות פעילה, ‘נערה שיודעת', תומכת בזהות שהיא מציגה . 208 על פי הנרטיב של לאה, היותה מוקפת מחזרים אינה עומדת בסתירה ל'כתב ההגנה' שלה, להיפך : עמידתה האיתנה ו'שמירת נגיעה' מול הגברים ש'נפלו לרגליה' והיו מוכנים...
אל הספר