82 את דבריה ‘בגוף ראשון', אולם למעשה — כמו ביומני נשים אחרים שהתפרסמו אחרי השואה — גם כאן, כגן מדווחת על ‘זמינות ארוטית' בגוף שלישי, כדבר מה שחוותה אחרת, ולא המחברת עצמה . בדומה לכך דב, יליד מורבה אוסטרבה שבצ'כוסלובקיה, אשר הגיע לגטו טרזינשטאט בשנת 1942 ושהה בו במשך שנה, מספר בראיון על קשרים בעלי אופי מיני שהתקיימו בגטו בין גברים ‘בעלי אמצעים' לנשים יהודיות . קשרים אלה, לדבריו, סיפקו לנשים שהיו מעורבות בהם הגנה : "היו כל מיני אהובות של ה . . . כמו בכל גטו . אבל מצד אחד הקשרים היו באמת חצי אהבה ועל ידי כך גם כן נשמרו מלשלוח ל . . . east , לאושוויץ או לאיזה שהוא מקום [ . . . ] והם חיו אתו אבל . . . וזה לא היה אונס, זה בטח לא אונס . אבל הוא ניצל את העמדה הגבוהה שהוא היה אז" . אף שנקודת מבטו הינה גברית, מבין דב כי קשרי ‘חצי אהבה' אלו מבטאים יחסי כוחות מגדריים . לכאורה, עמדתו אינה שיפוטית : בכוחם של תנאי המצוקה והמחסור ששררו בטרזינשטאט ובמחנות היה, לדבריו, להביא כל אישה לכדי מכירת גופה כדי לשרוד . אך בהמשך הוא מודה : "חוץ מכנראה מישהי שהיה לה חינוך ואופי אז היא אמרה : ‘למות אבל לא לעשות דבר...
אל הספר