פתח דבר

12 אך קהל הקוראים דיבר אחרת . בשנת 1998 , לאחר ביקורו של ורבה בישראל ופרסום ספר זיכרונותיו בעברית, הטלפון בחדרי לא חדל מלצלצל . אזרחים מכל שכבות העם, בהם אפילו סטודנטים להיסטוריה, עדכנו אותי כי מעולם לא שמעו על הסיפור : לא בבית ספרם, לא בספרי הלימוד של ילדיהם ונכדיהם, לא במסעות לאושויץ-בירקנאו ואף לא בעצרות יום השואה . "מי יודע", אמר לי אחד המטלפנים, "לולא הבאת את אחרון הבורחים שנותר בחיים לישראל ייתכן ולא היינו יודעים על סיפור גבורה מופלא זה עד היום" . ואמנם, אחרי מותו של וורבה ניכר שינוי מה בשיח : "הסיפור צריך להכתב בספרי הלימוד לבתי הספר", נטען בעיתונות, שהרי "מדובר במעשה גבורה בלתי רגיל" . 6 אך הדרתם הממושכת של הבורחים מאושוויץ-בירקנאו מבמת הגבורה הישראלית לא נתנה לי מנוח . עד לאותה עת, הדרת קולם האותנטי של נותני עדות הייתה מוכרת לי רק ממשפטי אונס, אך לא ממשפט ההיסטוריה של השואה . 7 הבטחתי לעצמי להמשיך לחקור את התופעה . אסתי דפקה על דלתי, וביקשה תשובות לשאלות אחרות . הייתי קצרת רוח . "יש רק שאלה אחת המרתקת אותי בימים אלו" אמרתי לה . "אם קולו של בורח יהודי נועז מאושוויץ-בירקנאו ופרט...  אל הספר