ג . נתן זך נפגש 'עם אלתרמן בחולות'

132 ( אלתרמן 1979 [ 1932 ] , עמ' 15 - 16 ) . הרשימה נפתחת באפיגרף הלקוח מהפואמה של אברהם שלונסקי 'מול הישימון' : "דּוֹרוֹת רַבִּים-רַבִּים-רַבִּים / רָבְצוּ חוֹלוֹת כְּשֶׁנְהַבִּים . " אלתרמן, כשלונסקי, מתאר את תל-אביב כגמל הרובץ על החול, אך שלא כגמל, העיר מכבידה על החול בנוכחותה הקבועה : "חול . תל-אביב בנויה על גבי החול . האם שיערו מעודם גרגיריו המוצקים, שזופי השמש ולטושי הרוח והמים, האם שיערו מעודם גרגירי החול המופקרים נטל שכזה ? " ( עמ', 15 ) . בהמשך מתוארת העיר אף כמדבר אכזרי מקודמו : "זכרתי את החול ולא ריחמתיהו [ . . . ] כי מוכרחה תל-אביב לגדול [ . . . ] על רקע הישימון הולך ומתיילד מדבר חדש . בכפרי הארץ ובשדותיה — תנובה על רקע הישימון . וכאן — מדבר חדש, אשר יהיה מפואר ועז ואכזרי מן הקודם" ( עמ', 16 ) . גם בשירו של אלתרמן 'ליל שרב', שנכלל בספרו כוכבים בחוץ ( 1938 ) , ניצבת העיר הנבנית על חולות המדבר שקדם לה . כאן מתחדדת ההכרה שבין העיר לבין המדבר אין איבה, אלא להיפך : העיר המתפתחת נדרשת לזכור, והיא אכן נשבעת לזכור, " [ . . . ] אֶת רֹחַב הַלַּיְלָה הַזֶּה הַפָּקוּחַ, / אֶת לַחַשׁ הָ...  אל הספר