ז . האני-המשורר ו'האחר'

104 לַחֲזֹר עַל הַטֶּקְסְט שֶׁהָיָה בְּעוֹלָם שֶׁלֹּא יַחֲזֹר ( כרך ג', עמ' 300 - 301 ) . ניתן לפרש את דברי הדובר כליטרליים ; כלומר : הדובר לחשן במקצועו, והוא מתאר את הבמה לאחר שנסתיימה ההצגה והשחקנים והקהל עזבו . אולם נראה כי ארבע השורות האחרונות מנחות לפרשנות מטפורית דווקא : "לַחֲזֹר עַל הַטֶּקְסְט / שֶׁהָיָה / בְּעוֹלָם / שֶׁלֹּא יַחֲזֹר" ( שם ) . דימוי העולם לבמה הוא דימוי רווח, והמוכר ביותר מופיע אצל שקספיר ב כטוב בעיניכם : "כל העולם במה / וכל איש ואיש רק שחקנים הם . / כולם כניסות ויציאות להם, / וכל אדם על פי תורו מופיע / בתפקידים שונים במחזה / ששבע עלילות לו . " גם זך עצמו בשירו 'אני יכול' מתוך כל החלב והדבש , עושה פרפרזה על השורות הללו : "אֲנִי יָכוֹל לְצַיֵּר / אַךְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ / אֲנִי יוֹדֵעַלְנַגֵּן / אַךְ אֵינֶנִּי יָכוֹל / וְאִם יָבוֹא מִישֶׁהוּ וְיֹאמַר לִי / שֶׁכָּל הָעוֹלָם בָּמָה — / אִירַק לוֹ יָשָׁר בַּפַּרְצוּף" ( כרך א', עמ' 256 ) . מכל מקום, הפרשנות המטפורית הופכת את הדובר-אל-עצמו בגוף שני, ללחשן . אולם לחשנות זו אינה רק מקצועו של מי שממונה על לחישת הטקסט לשחק...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד