78 בבת-גלים בחיפה : "שָׁם הַיָּם, מִתְחַזֶּה אַף הוּא לְעִירוֹנִי, / מִזְבָּלָה נוֹזְלִית גַּלִּית מֵימֶיהָמִשְׁתַּכְשְׁכִים אֶל קִיר / אֲשֶׁר עוֹרוֹ חֻלְחַל נִגְרַס וּמֶלַח אָכַל בְּכָל פֶּה / / אֶת שֶׁהָיָה כָּאן אֵי-פַּעַם שָׁלֵם וּמְתֻקָּן וְיָפֶה" ( שם, עמ' 289 ) . בניין הקזינו שאת התפוררותו מבכה הדובר, הוא מטפורה להזדקנותו, להתפוררות גופו שלו : "בִּנְיָן מִתְמוֹטֵט, חוֹמוֹת שֶׁהָיוּ לְעִפּוּשׁ מַצְהִיב, / נְעוּרִים לִנְצִיב מֶלַח, פָּנָס חָלוּד / / שֶׁלֹּא דָּלַק שְׁלשִׁים אוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה, כִּשְׁנוֹת מִדְבָּר — " ( שם, עמ' 290 ) . כך, בעוד שב צפונית מזרחית תחושת העולם של המשורר מבוססת על תמונתיות של ריקבון וכמישה של הצמח והפרי, הרי בשיר זה, המשמש מעין פרולוג לחמשת השערים בקובץ, מבוססת תחושת העולם של המשורר על תמונתיות ריקבונו של נוף פואטוביוגרפי קונקרטי . נוכחותה המתגברת של הסביבה הפואטוביוגרפית בשירי הקובץ אנטי-מחיקון , משפיעה גם על אופיים של השירים בעלי האוריינטציה הפוליטית, כפי שמעיד עליהם שם השער בו הם מקובצים, 'השני והשלג' . בשיר הפותח 'חיפה : ערב הפלישה ללבנון' ( שם,...
אל הספר