נספח שלישי: גורדון בין בודהה לניטשה

בשביל החיים | 237 האדם נעשתה על ידו קרועה לגמרי מנפש הבריאה העולמית [ = אלוהים — א . ש . ] , והוא, היחס העליון [ של אלוהים-א . ש . ] , נמצא ממילא חסר את העיקר — את כוח היצירה העליונה שלו, את כוחו לברוא את החיים בריאה עליונה . היחס העליון הוא חיוב החיים במידה שאין למעלה ממנה, חיוב עליון, חיוב מתוך חיי העולם . . . חשיבותו של הבודהיזם בעיני גורדון נבעה גם מכך שהתווה דרך דתית, יחס נפשי שאינו תלוי באמונה באלוהים : רואים אנו שיש דת, ודווקא דת עמוקה ואצילית, שאינה עומדת על אמונה, ששוללת אפילו את האמונה באלוהים — הלא היא דת בודה ( כמובן בצורתה הבודהית הטהורה, ולא בצורתה ההמונית, האלילית ) . הוי אומר, פה שיש דבר מה, שאינו עומד על אמונה, 298 שאינו תלוי באמונה . ישנה קירבה בין הדרך שמציע גורדון לבין הדרך הבודהיסטית . שתי הדרכים מובילות לנוכחות . בשתיהן יש זיהוי של חסמים הנוצרים בגלל השכל או 'ההכרה החולה', כלשונו של גורדון . ובשתיהן הדרך לדיוק איננה באמצעות שליטה של השכל, אלא של הרפיה שיש בה יסוד פאסיבי . ודיוק הרצון אצל גורדון פירושו, בדרגותיו העליונות, איחוד של הרצון האישי עם השכל הנעלם, עם הרצו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד