נוכחות ואחריות חברתית

172 | אילון שמיר במילוי התאוות הגופניות לבטלה וכן במילוי תאוות הכבוד, השלטון וכדומה אינה מידה יתירה של חיים . מי שחי כך חי אולי יותר ( וגם זה עומד עוד בצריך עיון ) את הספירות התחתונות ולכל היותר גם את הספירות הבינוניות, אבל לא את הספירות העליונות של עצמו, אותן הספירות המפולשות לעצם החיים וההוויה העולמיים, וממילא אינו חי את כל עצמו ואפילו לא את רוב עצמו [ . . . ] מידה המצומצמת הזאת של חיים, מידת החיים של צמצום היא מידת החיים של הילדות האנושית, מידה יתירה של חיים היא המידה לחיות את כל עצמו ואל מעבר לגבול עצמו, 228 מידת החיים של התפשטות לתוך כל מה שחי והווה, לאין סוף . הנוכחות בחייו של גורדון הולידה קשר לסביבה . קשר של התפשטות, של שייכות, של אכפתיות ולכן גם של קבלת אחריות . ראינו זאת במעשה החלוצי של גורדון : עוד בהיותו בגולה לא הפריד גורדון את עצמו מכלל העם . עלייתו לארץ בגיל מבוגר נבעה מנקודה זו בדיוק : הדיוק הפנימי כלפי עצמו וכלפי הנוכחות היה אחוז לבלתי- הפרד בגורלו של העם היהודי וגלי השינוי העצומים בהם היטלטל . בעלייתו ארצה קבל גורדון אחריות על חייו ועל חיי העם . מכאן נולד רצונו לעבוד ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד