פרק ה - מפנה הצילום – כינונו של השדה

180 פרק ה שירמן אישר את הדברים בריאיון, ובדברו על נסיעתו לאושוויץ הדגיש זאת בתנועת יד : הסיבה העיקרית שבגללה נסעתי לאושוויץ זה האובססיה שלי שקשורה בהתעסקות עם המוות [ . . . ] המוות נורא מעניין אותי, ואושוויץ זה בית חרושת, תעשייה של מוות [ . . . ] זה גם מתקשר להיסטוריה המשפחתית, אני דור שני [ . . . ] אני נוסע לאושוויץ אז העיסוק הוא ב ח ו ו י ה ש ל י . נ ו ס ע ב ה וו ה ל א ו ש ו ו י ץ עם ה ש ל כ ה מ סו י מת ע ל ה ז יכ רו ן הק ול ק טי ב י ו הא י שי ו עם מח ש ב ו ת מ ס ו י מ ו ת ע ל ה ע ת י ד . 127 האפור החוזר ונשנה באינסוף גוונים מציף את מכלול תצלומיו של שירמן ש‘טקסי החיים עם צלו 128 מפעמים בהם . החיים והמוות נמתחים בתצלומיו במעין סיפור מתמשך,המרוקן של המוות‘ כפייתי, חסר פואנטה מרכזית, אך מרובה מצבים . המצלמה מעניקה לכל אלה קיום, ולשירמן עצמו זהות בבחינת ‘אני מצלם משמע אני קיים‘, כלומר כל צילום הוא בחזקת הצילום הבא של אותו מקום . מכאן שעוד בטרם הכריז על קיומו, היה הארכיון לפרקטיקה שהנחתה את עבודתו . גם כשצלמים מצלמים נושאים מגוונים, חוזרים ומופיעים מבנים מסוימים . כזה הוא הארכיון המתגלה כ...  אל הספר