פרק שביעי: לנצח תאכל חרב

] 187 [ ל נ צ ח ת א כ ל ח ר ב נאמנותו הראשונה של האדם היא לשפה שבה הוא קורא וכותב, ולמגן הפוליטי שלה [ המדינה ] . הגישה השווה של כלל המאמינים לאלוהים נהפכה ברבות הימים לגישה השווה של כלל הלא-מאמינים 23 [ באלוהים ] לתרבות ולחינוך [ מערכות שמכתיבה מדינת הלאום ] . לדעת ואטימו, האתיקה של המודרניות מיוסדת על אמונה ללא סייג בתרבות ובחינוך, על התפתחות האישיות ועל החתירה המתמדת לקִדמה טכנולוגית ולהרחבת הידע וגם לפיתוח התודעה של ציבור האזרחים . ואטימו טוען כי קיים קשר גומלין בין רעיון החידוש והחדשנות, ההתפתחות והחתירה הבלתי 24 פוסקת לקִדמה, ובין אופייה ועריצות עקרונותיה של המדינה המודרנית . גם השאיפה החברתית לקִדמה וגם השאיפה לפיתוח אישיות האדם נגזרות מן השאיפה ומן הדחף המתמיד לחדשנות, ושתיהן קשורות קשר אמיץ עם מדינת הלאום . הלאומיות היא דת אזרחית שנועדה להחליף את הדת המסורתית, ואילו מדינת הלאום, המעניקה גם הגנה לאינדיבידואל וגם לגיטימציה לערכים ולמוסר של החברה, נועדה להחליף את האמונה באלוהים . האזרח חייל, מרגע שהופקר למוות בשדה הקרב מבטא במצב ה"הלם קרב" את שבר אמונתו ב״אלוהות החדשה״, המדינה . ...  אל הספר