פרק שני: יסודות ריטואליים ויסודות אסתטיים

] 58 [ א ו ר ו ת ב ו מ ב י י מבודד שעל אף מיקומו במרכז הקהילה הוא אטום מכל עבריו ואינו מאפשר יצירת רצף או קשר מרחבי עם הסובב אותו, וכן אינו מאפשר כל פעילות אחרת . הצופה כמו נבלע בטריטוריה שמפקיעה ממנו כל רצף, משהה את 6 היענות, התמסרות והתמקדות משך הזמן ותובעת ממנו פסיביות מסוימת, טוטלית במוצג על הבד . התביעה מצד המדיום לטוטליות של הצופה והצגת המציאות בקולנוע כטוטלית מתקיימות באמצעות אקט שאפשר לייחס לו משמעות סימבולית טעונה : החשכתו של אולם הקולנוע . החשכה זו עשויה לסמן את מחיקת המרחב והזמן של עולם התופעות, ועמה את נסיגתו הסימבולית של הסובייקט, או האני הפנומנלי, המתבטל או נדחק במובן מסוים עם היבלעו בחשכה . בהקשר של תרבות הודו, עשויה הנסיגה הסימבולית של האני הפנומנלי להלום תכליות פילוסופיות-דתיות, דוגמת ההבנה שעולם התופעות והקיום הפנומנלי הם אמתיים רק בחלקם או הבנה נכוחה של מושג האנאטמן ( anātman ) — "אין-אני" בבודהיזם או מושג ה"רֵיקוּת" של הפילוסוף הבודהיסטי נגארג'ונה ( Nāgārguna ) , שהשפיע גם על תפיסות מקובלות בברהמיניזם . כך או כך, באמצעות החשֵכה נוכח האני הפנומנלי — הנסוג או המתבטל ס...  אל הספר