פרק שני: ראשית המודרניזם בשירה העברית בארץ ישראל

לָרֶשֶׁת אֶת הָאָ רֶץ, לכבוש את המרחב 07׀ הפרודיות הללו שכתב שמעונוביץ' על שירת ביאליק מעדכנות את׀ הפואטיקה הביאליקאית הגלותית לצרכים הארץ-ישראליים החדשים, וגם בהן בולט הכוח שהן מפעילות לכיבוש המרחב . ב"ספינכסים" מופעל הכוח המנכס הזה באמצעות מבע אוריינטליסטי מובהק של הקולוניאל המערבי המייחל לגאולה שתבוא מן המזרח . הייצוגים שלו את המזרח ואת הערבים כרוכים באמביוולנטיות עמוקה : מצד אחד קִרבה רבה אליהם ואימוץ המודלים התרבותיים של המזרח, ומצד אחר דחייתם כתרבותו של האויב ( באבא, 2004 ) . ביטוי מובהק לאימוץ כזה היא הבחירה בתרבות המזרח, כמו למשל על ידי מורים בעלייה השנייה שאימצו את "המיבטא הספרדי כביטוי של חזרה למזרח ולהשתלבות בו . הם הדגישו את קרבתו של המיבטא הספרדי לשפת תושבי הארץ הערבים" ( אלבוים-דרור, 1997 : 388 ) . אבל בדומה למוזיקה של אידלסון, שביקשה ליצור דגם ארץ-ישראלי, שייפטר מן ההשפעה של המוזיקה המערבית, וכמו המוזיקה של יואל אנגל, שגם הוא מיזג בין מזרח ומערב, כך היה הדימוי התרבותי של הערבים בעיני אנשי העלייה השנייה בפלסטינה אמביוולנטי . זה ניכר גם בכך שלצד ראייתם כאיום של פראים על התר...  אל הספר