באיזו מידה השגנו את המבוקש?

פרק שלישי : ישראל | 159 והנה, מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הקטינה המדינה את חלקה, ובד בבד חייבה את הפרטים לממן מכיסם חלקים גדלים והולכים בהוצאה הלאומית לבריאות . התנהלות זו, לא רק שאינה תורמת לצמצומם פערי נגישות, אלא שהיא עושה את ההפך הגמור . קרי : יש בה כדי להגביר את אי-השוויון ולעודד אפליה על רקע של יכולת כלכלית, מצב בריאותי, גיל וכיוצא באלה . כמו שנראה בתרשים למטה, מאז 1994 גדל חלקו של המימון הפרטי בכלל ההוצאה הלאומית לבריאות, ובמקביל ירד חלקו של המימון הציבורי בה . הוצאה לנפש על בריאות — ציבורית מול פרטית בשקלים של ,2005 1995 - 2010 הסיבה לתופעה זו, אשר כאמור סותרת את ההיגיון הבסיסי של מערכת בריאות ציבורית, נעוצה בליקוי — מכוון, יש לאמר — בנוסח החוק שהתקבל . בעוד שברוב מדינות המערב חוק מעין זה כולל מנגנון מובנה לעדכון גובה ההוצאה הלאומית לבריאות ( המביא מקור : דב צ'רניחובסקי ואיתן רגב, מרכז טאוב נתונים : oeCd 160 | ישראל ומדינת הרווחה בחשבון את השינויים במדד יוקר שירותי הבריאות ) , בעודו שומר על מפתח החלוקה בין המימון הציבורי לפרטי — הרי בישראל בחרו לא להטמיע מנגנון כזה בחוק ...  אל הספר