המוסיקה של המהפכה | 210 | משפחת הצלילים ח / כ ממלאת בשיר תפקיד מרכזי, ומציגה "תזמור צלילי" מורכב ומשוכלל ; זך משתמש בשיר זה במיקרוטקסטורות צליליות, שבמובן מסוים אפשר לפרשן כפיתוח של שיטת החזרה על משפט היסוד בווריאציות שונות . הקביעה "לא קשה ולא רך", המופיעה בשורה השנייה, היא בעצם לבו המבני של השיר כולו, משום שהיא מצביעה על חלוקת הברותיו לשתי קבוצות מובהקות : רכות ( ח, כ ) וקשות ( כּ, ק ) . השינוי בין הקבוצות זעיר, קל לזיהוי ועם זה מהותי — הוא מעורר בקוראו של השיר את הרגשת האקוויליבריום המשונה, הניכרת גם ברובד הסמנטי של הטקסט : לפעמים מתראים ולפעמים מתרועעים, לפעמים לעולם לא מתראים ולא מתרועעים ( גם כאן ניכר שינוי צלילי כמעט בלתי מורגש בין העיצורים הגרוניים א ו - ע, המופיעים גם במילים "נ ע ים מ א וד" ) . הרגשה מוזרה זו, הוודאות של האי - ודאות, ואותו שינוי זעיר ההופך את המציאות על פניה, מתנקזים גם אל התבנית הבסיסית "כָּךְ וְכָךְ" ( צדה האחד קשה [ כּ ] ; צדה האחר רך [ כ ] ) , שהיא במובנים רבים "משפט היסוד" של שיר זה . אלא ששימושו של זך במיקרוטקסטורות הצליליות בשיר זה מתוחכם אף יותר : צליל...
אל הספר