המוסיקה של המהפכה | 198 | כותרתו ) , ליצירת אפקט של טשטוש הדנוטציה של המילה המסוימת על ידי חזרה עיקשת על צליל מצליליה ( או על ידי חזרה על מילה נחרזת ) ולחריזה א - סימטרית של יחידת השורה עם יחידת התחביר ( המסתיימת בשורה העוקבת ) . 6 כך נוצר מתח קונטרפונקטי בין הפסוק לטור השירי, ומתח זה מבליט את חשיבותה הריתמית של החזרה ; ההתנגשות בין ריתמוס הטור לריתמוס הפסוק אמורה ליצור את הא - סימטריוּת שתמנע את "אדישות" הריתמוס לתוכן . אלא שגם תחבולה זו, ראשית, חשופה לשימוש "מכניסטי" ממש כסימטריוּת ה"מוכנית" של תבניות המשקל והחריזה ה"אלתרמניות", משום שהגלישה בפני עצמה — כמו שמעידים שירים אחדים של זך ושירים רבים של חקייניו — אינה מבטיחה "נאמנות לתוכן" . שנית, וזה מהותי יותר לענייננו : החזרה, תשובתו של זך ל"סדירוּת" המוכנית של אלתרמן, היא עצמה חלק משירתו של אלתרמן : "אלתרמן, האובייקט העיקרי למרידות של זך, שטוף כולו בחזרות, ואיך אתה יוצא נגדו בנשק זה שלו ? " תשובתו של זנדבנק ש"החזרה האלתרמנית ( כמו זו של הנאו - קלסיציזם הצרפתי, אבל ביתר שאת ) משמשת לצורך סדירות אלגנטית, בחינת ערך עליון — ועצמאי — של סדר...
אל הספר