המוסיקה של המהפכה | 148 | לא בפרץ או בשאגאל ובמאנה כ"ץ [ . . . ] הורתה ולידתה של 'רוח המוסיקה' המפעמת בספרותנו בכל עוז . אף כי קרוב לוודאי שהניגון החסידי, הכליזמר היהודי [ . . . ] משתתפים גם הם, על דרך הקונוטציה, במומנטים מוסיקליים נפוצים אלה" . התשובה היחידה שלא נשללה היא זו המציגה את ה"ניגון" האלתרמני כמקור הורתה של "רוח המוסיקה המפעמת בספרותנו", אלא שבמקום הדיון המצופה ב"ניגון" זה מוצג דווקא "מקור" חדש בפתיחת הפסקה העוקבת : "אכן, הגיעה באמת השעה להוסיף את תומאס מאן והמסורת ה'מוסיקלית' שהוא מייצג לתמונתנו" . במקום אחר ברשימה זו מצטט זך דברים מסיפורו של תומאס מאן, "טריסטאן", ציטוט הנחתם ב"סער הריתמים הבלתי מושג" של המנגינה הוואגנרית המתנגנת בסיפור זה : " [ . . . ] גרש אתה את החרדות, מוות הדוּר, התר נא אתה כליל את כל המשתוקקים מכבלי מצוקת היקיצה ! הוי, סער הריתמים הבלתי מושג ! " 2 שוב אנו מצפים — בעקבות אזכורו של "סער הריתמים", שהוא חלק מן הלקסיקון הפולמוסי הקבוע של זך בהתקפותיו על אלתרמן — לציון כלשהו של "סער הריתמים" האלתרמני, ואולם זך שותק בשנית . הוא מודה, לעומת זאת, בכוחו של "סער ...
אל הספר