ה . המוסיקה של המהפכה

המוסיקה של המהפכה | 70 | קסנאקיס ואחרים ) וממשיכיהם . תאודור אדורנו, שהרבה לכתוב על יסודותיה הסוציולוגיים והפילוסופיים של המוסיקה החדשה, הדגיש שוב ושוב עובדה בסיסית, שהיא בבחינת אקסיומה בכל דיון במוסיקה זו : אי - מובנותה לקהל הרחב . 90 אי - מובנוּת זו, לשיטתו של אדורנו, אין מקורה ב"שבירת כלים" אסתטית של המוסיקאים, שנטשו את שפת המוסיקה הטונלית, כי אם בהתאמה הכרחית של המדיום המוסיקלי לאופיו החדש של העולם שהוא נוצר בו . מוסיקה זו אינה מובנת פשוט משום שחוקיותו של העולם עצמו נעשתה בלתי מובנת . על רקע זה, מן הראוי לתהות על פשר מובנותה של "המוסיקה החדשה" הזכית דווקא בתקופה משברית באופייה — מבחינת הפעלת כליו הפרצפטיביים של הפרט — של חילופי נורמות . "מובנוּת" זו קשורה מניה וביה לאופן ייצוג המציאות בשירתו של זך ולסובייקט שהעמידה שירה זו במרכזה . אין זה מקרי שבניגוד, למשל, לשמות העצם הכלליים, המופשטים וה"מעורפלים" הממלאים את שיריו של זך ( כפי שהראה מאיר ויזלטיר 91 ) , הצירוף "מוסיקה חדשה" הופיע באופן ישיר וברור במסותיו ובמאמריו המניפסטיים . הופעתו של שם העצם "מוסיקה" בשיריו של זך מאותה תקופה שונה...  אל הספר
מוסד ביאליק