ד . פרשת פוגל

| 63 | סדר השיח : יצירת הקנון של נתן זך נקודות דמיון נוספות ביניהם . ראשית, התמודדותו של פרישמן ( בניגוד לברדיצ'בסקי או לאחד העם ) עם הפולמוסים האידאולוגיים שעוררה תנועת "התחייה" לא היתה תמיד שיטתית, והיתה עלולה לעורר השוואה לא מחמיאה עם דרך פעולתו של זך בפולמוסים הרבים שהשתתף בהם, שלא היתה שיטתית גם היא, אף שהתיימרה להציג את עצמה ככזאת . שנית, ביקורתו של פרישמן על תנועת "התחייה" והשפעתה על ביקורת הספרות והרכב הקנון הספרותי שלו — ביקורת שהושתתה על השקפתו הא - היסטורית — עשויה היתה לשלול מזך את הילת ה"א - היסטוריוּת" שהתהדר בה, ולהציגו כמעין ממשיך דרך או אפילו, חלילה, כ"פרישמן מדרגה שנייה" . מקרהו של אברהם בן - יצחק מורכב יותר, והבנתו תסייע גם בפענוחה של פרשת פוגל . ראשית, נראה שאלמנט בולט בשירתו של בן - יצחק מרחיק אותו מן הסובייקט הזכי . תפישתו הנאו - אפלטונית של בן - יצחק, הניכרת בשיר "בודדים אומרים" — קיומו של "המצוי מעבר לחלופיותו של האדם כבן - תמותה [ . . . ] מעין מציאות של חלום, הממזגת עבר, הווה ועתיד, ומממשת את האידיאל הסימבוליסטי של הרמוניה של האמן עם העולם" 76 — תפישה זו מנוגדת...  אל הספר