ג . "אדם תחת השמים": הבדיה הזכית

| 59 | סדר השיח : יצירת הקנון של נתן זך רוב ) בינן ובין עולם העובדות — במקום שיפרוץ השיר הזכי הטיפוסי את גבולותיו האידאולוגיים של זמנו וסביבתו, הוא העניק לקוראיו אמצעי הסתרה של המציאות הממשית, שבמונחיו של לואי אלתוסר סייעו ביצירת רצף אימאז'ינרי, אחדותי וטוטאלי של הסובייקט החברתי . העיוות הקל שזך שואף אליו ביצירתו השירית ( ונזכור את שני מובניה הסותרים של הדרישה הזכית לבטא rapport כלשהו עם המציאות מן המאמר "לאקלימן הסגנוני של שנות החמישים והשישים בשירתנו" : המובן הבלתי רצוי, שלפיו יצירת האמנות היא "בבואה של הממשוּת" ; והמובן הרצוי, זכותה של יצירת האמנות לסגנן, "קרי : לסלף, לעוות, את מראה הריאליסטי של כל מציאות" ) , דווקא הוא שאִפשר את יצירתה של פרקטיקת סימנים מוכרת — המורכבת ממאפייניה הטיפוסיים של השירה הזכית עד שנת 1966 — שגישרה בין תודעת קוראיו של זך ובין התנאים הראליים של קיומם החברתי . בסיטואציה החברתית - ההיסטורית הנתונה של שנות השישים לא יצרה השירה הזכית את המרחק הסביר המאפשר לקורא להתבונן באידאולוגיה שמתוכה צמחה בעין ביקורתית . את משמעותה של הבדיה הזכית יש להבין גם לאור השינוי שחל...  אל הספר
מוסד ביאליק