פרק חמישי: קרב צפין, משפט האל, מעשי אדם והאירוניה שביניהם

126 היסטוריה ואידאולוגיה בראשית האסלאם בבוררות ואחר כך הביאו לכישלונה, ונהפכו להיות, על פי ההיסטוריה 1 המקובלת, הכת הראשונה שנפרדה מן העדה המוסלמית . שאלה קריטית שעולה כאן, בדומה לאירועים חשובים אחרים ( ראו הפרק הקודם ) , היא מהימנותם של המקורות, בייחוד של מקורו העיקרי של טַבַּרי על צִפִין, הידוע כאַבּוּ מִחְ'נַף ( מת 775 ) . הלה אהד בעליל את עלי ותיעב את מֻעַאוִיַה, ובייחוד את אדריכל פעולותיו ונציגו לבוררות, עַמְר אִבְּן אַל-עַאץ . ולפיכך היה מי מהחוקרים שהעדיף גרסאות מתונות יותר, שאינן ממהרות לחרוץ משפט בשאלה מי ה"צדיק" ומי ה"רשע" בסיפור . חוקר אחד אף הרחיק לכת וראה בגרסאות באשר הן לא יותר ממבנה דמיוני עד כדי גרוטסקה . אשר לסַיְף אִבְּן עמר, מיודענו מהפרק הקודם, היה מי שזיהה שהוא ממשיך את הקו שנקט בדיווחו על רצח עות'מאן ומפנה אצבע מאשימה כלפי ממשיכיו של ה"נבל" מהמערכה הקודמת, הלוא הוא היהודי המומר עבדאללה אבן סַבַּא . לגרסת סַיְף, לפי דעה זו, אין ולא כלום עם עובדות היסטוריות, והיא רק חושפת את הקשיים שעמהם היו הוא ובני זמנו חייבים להתמודד . סַיְף משליך את התפיסות השיעיות בנות הזמן אחו...  אל הספר
מוסד ביאליק