פרק טו: הצדקת האלוהים (תאודיציה) בעזרא-נחמיה ובדברי הימים

שער שני : הכתיבה ההיסטורית בתקופת שיבת ציון 310 [ ב ] את עמדתו של ספר עזרא - נחמיה בנושא התאודיציה אפשר לתאר כצירוף של שתי גישות, שיישומן נקבע על ידי השקפתו של החיבור על תולדות ישראל, וביטויו של הצירוף מתחלק בין הסוגים הספרותיים של הספר . לפי תכניתו הספרותית עזרא - נחמיה הוא תיאור של תולדות ישראל בתקופת שיבת ציון, מן השנה הראשונה לכורש 3 זו הבמה שעליה מתרחשים ( עז' א 1 ) ועד כהונתו השנייה של נחמיה ( נחמ' יג 6 - 7 ) . האירועים בתיאור ההיסטורי, 'ההווה הסיפורי' . ואולם, הפרספקטיבה ההיסטורית של הספר עוברת מעֵבר להווה הזה אל עָברו של עם ישראל, אל תולדותיו שקדמו לנקודת זמן זו . בעוד שהמאורעות של תקופת שיבת ציון מתוארים בסיפור ההיסטורי, הפנייה 4 אל העבר מופיעה ביחידות הרטוריות : וידויים, תפילות ודיאלוגים, בהיקפים משתנים . ביחידות רטוריות אלה העבר וההווה מוצגים בקשר של סיבה ותוצאה — העבר הוא השורש של ההווה, המקור והסיבה לנסיבות ההווה בכל היבטיהן . פרספקטיבה כפולה זו — הסיפור הרצוף, המתאר את אירועי תקופת שיבת ציון, והפנייה אל העבר ביחידות הרטוריות — מכריעה גם בעיצובה ובביטויה של תפיסת התאודיציה...  אל הספר