נ . על השימוש הבלתי מדויק של הבינוני בערבית היהודית של ימי הביניים

על השימוש הבלתי מדויק של הבינוני בערבית היהודית של ימי הביניים 469 4 פעמים הגבולות בין עושה הפעולה לבין השֵם בצורת שם עצם ) חיבור "חסר היגיון" . המוצרך מטושטשים, והתכונות של אחד יכולות להיות מיוחסות לשני . אז ייתכן שהמצב הנובע מן הפעולה יהיה מיוחס לעושה הפעולה, והפעולה של עושה הפעולה 5 תהיה מיוחסת לשֵם המוצרך . 7 השווה גם את ה'אלאטיב' : 6 כך, bā’i‘ = 'מוכֵר' בא במובן 'מה שנמכר על נקלה' . 3 . ’abya = 'מה שנמכר טוב יותר' . במקרה הזה הבינוני הנגזר מפועל יוצא מתנהג כאילו הייתה הוראתו סבילה . הוא הדין באשר למילה ) dāxila ( t , מילולית : 'האישה שמכניסים אותה לנישואין', המשמשת במקום madxūl bihā / ‘alayhā . באופן דומה : על פי salaka ṭarīqa - ṭ - = 'הלך בדרך' היינו מצפים ל- ṭarīq maslūk = 'דרך שהולכים בה' . אולם, מתועד ṭarīq sālik , כאילו בשימוש פסיבי של salaka . שימוש זה של salaka מתועד היטב בדיאלקט של קהיר, וממנו חדר לערבית הספרותית המודרנית . מצאתי שימוש זה גם בטקסט ערבי-יהודי מאוחר למדי, המיוחס לדוד, נכד הרמב"ם ( פרקי אבות, עמ' 55ב : שו' - 2 ) 'החנות פתוחה יעני אלדרוב סאלכהֿ' = ' . . . רוצה...  אל הספר