ל . על תיקונים מדומים שהתמזגו במערכת הלשון של הערבית היהודית של ימי הביניים

על תיקונים מדומים שהתמזגו במערכת הלשון של הערבית היהודית של ימי הביניים 341 במקצת . שם, לפי נושא הספר, מרכז הכובד היה בתיקונים המדומים . כאן נתעניין דווקא במעבר של התיקון המדומה הדיאכרוני לחלק האינטגרלי של הרב-מערכת שהכותב משתמש בה . 2 . ברובם המכריע של הדיאלקטים הערביים נעלם ההגה ض , במקורו עיצור צִדי קשה 2 למבטא, ונעתק ל- ظ . נספח : ظ ( הכוללת אפוא בלהגים את ض ) — מבטאה המקורי δ נחצית, אולם 3 בדיאלקטים המתאפיינים במעתק 'בין שִני' > 'פוצץ' ( ث > ت، ذ > د ) , מבטאה d נחצית . מבטאה המקורי של ض נשכח, על כן מחיי הערבית הספרותית המודרנית נתקלו בבעיה כשביקשו לאפשר את קריאת הטקסטים בקול : כיצד יש לבטא ض ? בעראק ויתרו על מבטא מיוחד בשבילה וביטאוה כמו ظ כ- δ נחצית, שהרי, כאמור, ض נעתקה ל- ظ . ברוב המקומות פיצלו את המבטא הכפול של- ظ , שהיה, כאמור, במקורו בין-שני ( δ נחצית ) , אך נעתק בהרבה מקומות לפוצץ המקביל ( d נחצית ) . את δ הנחצית ייחדו ל- ظ ( בהיותה המבטא המקורי ) , ואת d נחצית קבעו בשביל ض . על כן היינו בעצם מצפים ש- ض תיעלם בכתיבה, ובמקומה תשמש ظ . ואולם, מן הסתם בגלל נדירותה היחסית של ظ...  אל הספר