כז . על מעמד השירה בערבית היהודית

על מעמד השירה בערבית היהודית 327 אלא אף לברוא בערבית סוגה ספרותית חדשה ( הכוונה לשירה דתית ) . אין תמה אפוא שנמנעו בדרך כלל באותה תקופה מלכתוב שירה ערבית . אין הסייגים האלה לכתוב שירה בערבית חלים על המצב בספרד בתקופה הקלסית של השירה העברית הספרדית מהמאה העשירית, שבה הייתה ידיעת הערבית, כפי הנראה, מושרשת . אמנם הערבית המשיכה להיראות מיוחדת לפרוזה . אך אין זאת אומרת שלערבית לא הייתה מראש פונקציה אסתֵטית-ספרותית ( כדעת דרורי ) , אלא סיבות היסטוריות ותרבותיות הפקיעו את השירה מן הלשון הערבית, אף על פי שידיעת הערבית של משוררי ספרד הייתה מעולה ( כמו שמוכיח, למשל, מקרהו של אלחריזי ) , וקשריהם עם הפיוט הקדום היו רופפים . כמו שקבעו יוסף וייס וש"מ שטרן, אהבת לשון הקודש, בניית תרבות חצרנית עברית ( שהקבילה לתרבות החצרנית הערבית של השליטים ) והרצון להביע בעברית את האידאלים החדשים של החברה היהודית הכריעו את הכף לטובת השימוש בעברית . כך קרה שגדולי משוררי תור הזהב, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא ויהודה הלוי, כתבו אמנם את חיבוריהם הפרוזאיים בערבית, אך את שיריהם האלמותיים כתבו בעברית, אף על פי שהשירה הערב...  אל הספר
מוסד ביאליק