על אופייה המיוחד של הערבית היהודית בתוך הערבית הבינונית 311 בנאו-ערבית טהורה . כל הטקסטים הערביים-הבינוניים, לרבות הערביים-היהודיים, כתובים בלשון מעורבת, במידה זו או אחרת, של יסודות ( בתר- ) קלסיים ונאו-ערביים . מידת תערובת זו אינה קבועה כלל, וצורות ( בתר- ) קלסיות ( וכאמור, גם פסבדו-קלסיות ) ומאוחרות מתחלפות בחופשיות, הכול כפי הכותב והקהל, שאליו הוא פונה . מעטים יחסית הטקסטים הערביים-היהודיים אשר היסודות הקלסיים כה בולטים בהם, עד שנוכל לטעון שכתובים הם כבעין ערבית ( בתר- ) קלסית עם תערובת מה של יסודות מאוחרים . נוכל לכנות את לשונם של טקסטים כאלה 'ערבית בינונית תקנית' . טקסט כזה הוא, למשל, תרגום התורה של רס"ג ; 'כתאב אלמחאצֿרהֿ ואלמדֿאכרהֿ' של משה אבן עזרא, אשר קטעים ממנו השתמרו אף בגניזת קהיר ; מורה נבוכים של הרמב"ם . רובם הגדול של הטקסטים הערביים-היהודיים כתובים בלשון המכילה הרבה יותר יסודות נאו-ערביים, ולפעמים אף מצומצמים למדי היסודות ה ( בתר- ) קלסיים . נוכל לכנות לשון זו בשם 'ערבית בינונית תת-תקנית' . לעומת זאת, הטקסטים הערביים- 2 היהודיים מכילים כמעט תמיד יסודות קלאסיים, אם מרובי...
אל הספר