214 יחסי גומלים עברית / ערבית / ארמית כלל בערבית ( בהעדר מינוח עברי . השווה באותו הקובץ, עמ' 309 - 310 ) , ובתחומים אחרים התחרו העברית והערבית . תולדותיה הארוכות של החברה היהודית המסורתית כבר ידעו לפני כן שפת תרבות שנייה לצד העברית : בעת העתיקה השתמשו בארמית היהודית ליד העברית לא רק בתלמוד ובמדרשים, אלא אף במקרא, וספרי דניאל ועזרא יעידו . על כורחנו נשער שהחברה היהודית העתיקה הייתה רגישה לתוכן, ואדישה למדַי באשר למעטה החיצון של הלשון . ומסתבר שמאחר שהערבית ירשה את הארמית בארצות הסהר הפורה, היא ירשה אותה הן כשפת דיבור הן כלשון תרבות, וכך נעשתה הערבית, אשר נזקקה לה העילית התרבותית היהודית בין כה וכה בתור שפת עיון וקריאה, גם ללשון היצירה הספרותית . היהודים השתמשו גם בכתיבתם הערבית בדרך כלל באותיות עבריות ( כמו שכתבו אף יידיש ולדינו, למשל ) . מערכת האלף-בית הראשונה שהורו את תינוקות של בית רבן ללימוד התפילות והתורה הייתה העברית, והיה זה אך טבעי שלא להטיל עליהם עוד מערכת כתב כשבאו ללמוד עוד לשון . במאות השמינית והתשיעית התחרו ביניהן שתי שיטות תעתיק של הערבית לאותיות עבריות : האחת הייתה פונטית...
אל הספר