יב . על מילים שאולות מן העברית )והארמית( בערבית היהודית של ימי הביניים

210 יחסי גומלים עברית / ערבית / ארמית עיין בפירושו לקוהלת ג : ב, עמ' ,48 שורה 12 : 'תֿם חיואן ינגֿל [ מְחַק את הדגש על הל ! ] פי אלתראב ואלמא לא ען תאליד' = 'יש חיות המתרבות בעפר ובמים, לא מלידה' . ת ק ע I < 'ת ק ע בשופר' : 8 : MS Ox . Heb . c . 18, 6 8 a . 'אן יתקעון' ; 11 'ליתקעון' . בצורה 'י ת ק ע ו ן ' הסיומת -ו ן בניגוד לערבית הקלסית מרמזת, כנראה, שמילה שאולה, ולא מילה ערבית ממש, לפנינו . ת ו כ י ח < 'ת ו כֵח ה , נזיפה, גערה' : שאילה של 'תוכחה' העברית, שהותאמה למשקל ת פ ע י ל הרגיל כל כך בערבית ( ולא למשקל ת פ עַל ה הנדיר יותר, אף כי הוא מתאים כמעט בדיוק לצורה העברית 'תוכֵחה' ) . לפנינו אפוא התאמה מלומדת של השם העברי, לאו דווקא בגלל שיקוף החולם המלא העברי בדו-תנועה aw ( מִבטא השם לפי כללי הערבית-הקלסית הוא tawkīḥ ) , שהרי סביר למדי שמילה זו בוטאה tōkīḥ בכיווץ הדו-תנועה, כמו שהוא רגיל כל כך בלהגים רבים . אלא, כאמור, בגלל השמטת סיומת הנקבה והעברת השם למשקל ת פ ע י ל הנזכר, המתאים כל כך, בהיותו שם פעולה, לציון שם הפעולה 'תוכחה' . עובדת היות השם שאילה מלומדת חשובה למבטא . במקום היחיד ...  אל הספר