ח . עיונים במורפולוגיה ובתחביר בערבית

עיונים במורפולוגיה ובתחביר בערבית 97 הפועל ) מפני שהוא ( שייך ) למשקל فَعِلَيَفْعِل כמו حَسِبَيَحْسِب , והם השתמשו בפתח ( אחרי עי"ן הפועל ) מפני ש ( עי"ן הפועל ) היא המזה ועי"ן, כמו שעשו בגלל ההמזה והעי"ן כשאמרו يَقْرَأ / يفزَع . יוצא שהערבית המזרחית הקדומה, כמו שתיאר סיבויהי, שמרה בעיקרה על הניגוד yaf ʻil / yaf ʻul : yifʻal . אבל ניגוד זה חדל להיות פרודוקטיבי, וצורות yaf ʻal שהתהוו אחרי כן שמרו על פתח בתחילית ולא שינוהו לחיריק . מנקודת ראות של כרונולוגיה יחסית, הדבר מראה שחוק בארט על הניגוד של : yaf ʻil / yafʻul yifʻal קדום יותר מן השינוי של קיבוץ / חיריק בעי"ן הפועל בעתיד לפתח בהשפעת הגרונית / הלועית הסמוכה, במקרים אחדים לפחות . 2 . חוק בארט משתקף במידת מה בצורות דיאלקטיות ערביות-מזרחיות של פועלי 6 מתועדים מפועלי פ"ו עוד שלושה פ"ו בצורות עתיד קל בעי"ן פועל פתוחה . כידוע, משקלים מלבד ה'צורה המקובלת' במשקל يَوْجَلُ = 'יירא' : يَاجَلُ / يَيْجَلُ / يِيجَلُ . נראה להוסיף עליהם גם يُوجَلُ ( בעקבות רבין, ערבית, עמ' 158 : סעיף q ) . צורה אחרונה זו 7 ומאחר שהוא זהה אמנם הבינו המדקדקים הערבים ...  אל הספר