מפגשים – פרקים באסתטיקה יהודית בעלת שלד אונטולוגי, מעין אידאה אפלטונית המבטאת יופי ממשי מושלם, ולעתים היא הייתה מאפיין של דרגות מוסריות או מטאפיסיות . ( ד ) המישור המוסרי . החשיבה של ימי הביניים הסיקה פעמים רבות על מהותו של היופי בדרך עקיפה, מן האלוהות . מאחר שאלוהים הוא מוסרי, ואלוהים הוא גם יפה, ואין בו ריבוי ממשי והתארים האלוהיים זהים אלה לאלה, הרי שהיופי הוא ערך מוסרי ולעתים המוסרי נתפס כיפה לא רק בגלל הסיבות התאולוגיות . ולהפך . ( ה ) האור . גורם הנוכח בהגות ובמיסטיקה של ימי הביניים הוא האור, והוא זוהה כיָפה . יש שאפיינו את מעמד הנבואה באור בלתי רגיל או עמוד אש שרואה הנביא כאימות לנבואה ( רב סעדיה גאון במאמר השלישי של אמונות ודעות ) . התנועה ההיזיכסטית בביזנטיון בשלהי ימי הביניים, למשל, הפנתה את תשומת הלב ליכולת לראות את האור האלוהי, ומכאן הדרך ליופי הייתה קצרה . החוויה של ההארה האלוהית הייתה גם לחוויה של יופי . ( ו ) הסדר . בדרך כלל בדיונים על תואר הידיעה האלוהית נדרשו הוגים לסדר האובייקטים במציאות . הדיונים נסבו על השאלה עד כמה מקביל סדר האובייקטים בתוך הידיעה האלוהית, ובמילים א...
אל הספר