מ ש נ ה א מסכת נידה 321 התלמודיים ) בלבלו ללא אפשרות הבחנה בין "אי אפשר", "איפשר" ו"אפשר" . לפיכך יש להבין את משמעות של המונח רק מתוך המשפט ואי אפשר לסמוך על עדי הנוסח בנושא . ייתכן שמשמעות המשנה היא : "שאפשר העליון בא לפה התחתון" . המילה "אפשר" נכתבה בדרך כלל אי-פשר והשתבשה לעתים קרובות ל"אפשר" . במקרה זה, ההנחה המקובלת בספרות חז"ל היא שהשֵֹער התחתון מקדים : "לא היה צורך לומר אלא 'ושערך צמח, ואחר כך שדים נכונו', שקודם בא סימן התחתון מן העליון" ( שמות רבה א, לה . השוו בבלי, נידה מח ע"א ) . כך מצטט גם הגאון בתשובות הגאונים הרכבי סימן עד את המשנה או את הגמרא המצטטת את המשנה . להלן נשוב לעסוק בעניין . משנה ו בפרק הקודם סיפקה נתוני גיל מוחלטים ( בת אחת עשרה, בת שתים עשרה ) . מספרים אלו הם כמובן ממוצעים בלבד . המשניות הקודמות עסקו בגילים ברורים של תינוקת בת שלוש שנים, אישה בת עשרים וכן הלאה . ההמשך, במשניות ז - ט בפרק הקודם, עסק בסימנים "יעלה הקמט", "יטו הדדים" וכו', שהם רצף כרונולוגי של צמיחת סימני ההתבגרות של נשים, ומתמקדים בחזה בלבד . שני שיעורים כאלו : שיעור כמותי מוחלט ( טפח, אמה, שלוש...
אל הספר