הלשונות שלוש לשונות הלכו בארץ ישראל בתקופה ההלניסטית , ובכלל זה גם במדינת החשמונאים . עברית , ארמית ויוונית . העברית הלשון העברית היתה הלשון הלאומית ההיסטורית , לשון כתבי הקודש ולשון האמונה . היא היתה הלשון "הרשמית" של מדינת החשמונאים . ראיה לכך — היותה הלשון העיקרית במטבעות החשמונאים , שהיו כלי ביטוי רשמי מובהק , ואף לשונו המקורית של ספר מקבים א , שנכתב בהשראת השלטון החשמונאי . אולם הלשון העברית היתה גם לשון דיבור . אפשר שלא היתה לשון הדיבור של כל רובדי האוכלוסיה , אך היא שימשה רבדים נכבדים ביותר בתוכה . ראיה לכך החיבורים שהתגלו במדבר יהודה , שבהם הלשון השלטת היא העברית , ששימשה כלי ביטוי הן לפשרים ולחזיונות , הן לחקיקה , הן לספרות מזמורית . אפשר להוסיף שהמשכיותה של העברית בפי העם בהיקף נרחב גם לאחר שלטון החשמונאים , יכולה לשמש עדות להיותה לשון הדיבור בתקופה החשמונאית .
אל הספר