מניפסטים : כתבים של אי-נחת על סף המאה העשרים ואחת 621׀ 4 — משפט שמבטא תחושת נתק, אדישות, העדר עוגן או מרכז, העדר יָזמה לא היה עונה" והתנגדות פסיבית, כאותו בארטלבי של הרמן מלוויל, אשר שיא מחאתו מתבטא במשפט "הייתי מעדיף שלא" . מי שאינו יוזם, שאינו מגיב ושאף אינו עונה כאשר הוא נשאל — או במילים אחרות, מי שמורד "מרד שפוף" — אינו יוצא במניפסטים . נדמה על פני הדברים שתקופה זו אכן מתאפיינת בירידה משמעותית בניסיונות להקים תנועות ובמות חדשות של ספרות ואמנות, ובהתאם — בירידה ניכרת בהצהרות על תפיסות-עולם חדשות . מתחילת שנות השמונים ועד סוף שנות התשעים נוסדו כתבי- עת מעטים יחסית לשנים קודמות ( אשר בכמה מהם היה טאוב עצמו שותף ) , ורבות מהבמות שהוקמו ( הזרמ החדש , גשרים , שופרא , מקום , מרפסת , אפס שתיים , אֵב , 5 השדה בשנות השמונים והתשעים רחוב ואחרות ) שרדו זמן קצר בלבד ונעלמו במהירות . 6 בפירוק ובביזור של מוסדות התרבות ובהתערערות תקפותו של מתאפיין, לפי חבר, המרכז . מתגבשת בו התחושה שהבמות הוותיקות של שנות השישים והשבעים, דוגמת כתבי-העת הספרותיים הדומיננטיים עכשיו ו סימן קריאה , שהתחילו כפורצי-דרך,...
אל הספר