פרט אחד קטן : מטרת החינוך 167 ( 1998 ; 2012 ; 2014 , Perkins ) , טוענים שהם חשובים לא פחות ואולי אף יותר משיטת הוראתם, הרי שבשנים האחרונות מתמקד עניינם של רוב אנשי החינוך בהוראה ( יש כמות עצומה של ספרות מקצועית על הוראה, לעומת מעט ספרות מקצועית על מבנה התוכן ) . ההוראה נתפסת כגורם הפעיל הניתן לשכלול, בעוד שתכניה נתפסים כגורם הסביל — חומר ביד ההוראה . במאמר זה אני רוצה לחזור לתכנים ( בלי לוותר על ההוראה ) ולטעון שבחירתם של התכנים, נכון יותר של תחומי הידע והיצירה, היא בעלת חשיבות חינוכית רבה, שכן ישנם תחומי תוכן עתירי משמעות חינוכית, עתירי קלוריות פדגוגיות, וישנם תחומי תוכן דלי משמעות חינוכית, דלי קלוריות פדגוגיות ( בפדגוגיה אנחנו בעד עלייה במשקל . . . הרוחני ) . תיאטרון או קולנוע, לדוגמה, הם תחומים עתירי משמעות חינוכית ; מתמטיקה או לשון, לדוגמה ( ובנקודה זו אני מקים לי אויבים מרים ) , הם תחומים דלי משמעות חינוכית ( ראו באסופה זו : "כבוד שר החינוך, למה דווקא מתמטיקה ? " ) . המשמעות החינוכית של תחום אינה רק או בעיקר בעיני המתבונן — יש כאלה שאוהבים תיאטרון ויש כאלה שאוהבים לשון — אלא בתחום...
אל הספר