הדת — איפיונים ומקורות

32 | בראש גלוי ולא שמעתם בקולו' ( דברים ט, 23 ) . בני ישראל אמנם האמינו ביהוה, אבל לא האמינו לו שיקיים את הבטחתו לתת להם את הארץ, ולפיכך לא עשו את אשר ציווה עליהם לעשות . הנצרות והאסלאם מגדירות את עצמן כ'אמונה', ואת המחזיקים בהן כ'מאמינים', בניגוד לאלה שאינם מקבלים אותן, המכונים 'כופרים' . גם ליהדות יש 'עיקרי אמונה', אבל אלה המחזיקים ביהדות מכונים על פי רוב 'שומרי תורה ומצוות' ולא 'מאמינים', ללמדך שעיקרה של היהדות, כפי שנראה בהמשך, איננו באמונה אלא בהלכה . רבות דובר ונכתב על הניגוד שבין 'אמונה' ל'ידיעה', שאם קיימת ידיעה, מטבע הדברים שאין צורך באמונה . יתר על כן, אמונה במהותה הבסיסית היא אכן שכנוע עמוק, או אף ביטחון באמיתותם של דברים, אבל עצם מהותו של המושג כולל הסתייגות כלשהי, קטנה ככל שתהיה . רבים אמנם ניסו להוכיח למעלה מכל ספק את אמיתותם של עיקרי הדת ואת דבר קיומו של אלוהים בדרך לוגית, פילוסופית, או אף מדעית . ההוכחות הן נסיבתיות . בהכללה, הטענה הרווחת ביותר היתה שעל יסוד הניסיון, הידע המדעי, או על פי כללי ההיגיון, אי אפשר להניח שיופיו של העולם והסדר המופלא השולט בו הם מקריים, ומתחיי...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

ספרית פועלים