ההסכמה, ולכן זיהה את הכלה בצורה שאין מדויקת ממנה - "רחל בתך הקטנה" . חידוד הניסוח כדי למנוע טעויות מופיע במקרא גם במקרים נוספים . כך גם בהסכמה שנעשתה עם שבטי גד וראובן, שביקשו לקבל את נחלתם בעבר הירדן, ולפיה הובטח להם חבל ארץ זה אם ישתתפו בכיבוש הארץ . ההסכמה הוצגה פעמיים במתכונת של תנאי כפול, חיובי ושלילי : "אם תעשון . . . והיתה הארץ 53 להבדיל, הזאת לכם לאחוזה לפני ה' . ואם לא תעשון כן, הנה חטאתם ל ‑ ה'" . ולא בהקשר הסכמי, בסיפור של עקידת יצחק, הפקודה האלוהית מנוסחת בצורה שאינה מותירה מקום לספק באשר לזיהויו של מי שאברהם התבקש להקריב : 54 "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק" . הביטוי "ברחל בתך הקטנה" שגור כיום בעברית המשפטית כדוגמה לניסוח מפורש שנועד לדקדק ולחדד את הכוונה . אולם דווקא בסיפור המעשה המקורי, השימוש בזיהוי המשולש "רחל בתך הקטנה" לא הועיל ליעקב, מאחר שבסופו של דבר לבן הטעה אותו והשיא לו את לאה מבלי שהדבר נגלה לעיניו בערב של משתה החתונה . בכך חרג המקרה מסיפור של מחלוקת פרשנית לאירוע של הפרת חוזה . ואכן, כשם שניסוח הדברים על ‑ ידי יעקב נחשב למופת של ניסוח משפטי מדויק, כך ...
אל הספר