ירמיהו הנרדף והמוכה ביטא אותו הלך רוח באומרו : "ארור היום אשר יולדתי 30 אמירות אלה מבטאות תחושות קשות אף יותר מאלה שמאפיינות אדם בו" . שרק קץ בחייו - מבלי לשלול את כל מהלכם עד אותה עת - כפי שחש יונה 31 כך או כך, אמירותהנביא, כשהתאכזב מהצלתה של נינווה : "טוב מותי מחיי" . אלה נותרו במישור הסיפורי והמוסרי של התנ"ך . לעומת זאת, הדילמה שהן מעלות היא בעלת משמעות מעשית במשפט בן זמננו . השאלה של "יאבד יום איוולד בו" מתעוררת במלוא עוצמתה במצבים שבהם תינוק בא לעולם כשהוא פגוע באופן קשה, מבלי שהצוות הרפואי שטיפל באמו במהלך ההיריון אבחן מבעוד מועד את מוגבלותו . בנסיבות אלה, הנולד צפוי לחיים שיש בהם סבל נוסף, בהשוואה לחייו של אדם בריא, והשאלה היא אם עומדת לו עילת תביעה . זאת, כשההנחה ברקע הדברים היא שלא יכול היה להיוולד בריא . במילים אחרות, הברירה האמיתית ביחס ללידתו של אדם זה היתה יכולה להיות בין חיים שיש בהם קושי וסבל לבין העדר חיים בכלל ( לוּ בחרו ההורים באפשרות של הפלה, בהתאם לדינים המסדירים את הבחירה בכך ) . במשפט הישראלי התחדדה שאלה זו בפסק הדין הידוע בעניין זייצוב נ' 32 באותו מקרה נולד ילד ח...
אל הספר