"ויאמר שאול אל נושא כליו שלוף חרבך ודקרני בה" על סיוע להתאבדות והמתת חסד

של המלך שאול - על שתי גרסאותיו . לפי גרסה אחת, שאול צפה את התבוסה לפלשתים בקרב האחרון שבו השתתף, וביקש מנושא כליו להמיתו על מנת שלא ייפול בידי האויב, אלא שנושא כליו נרתע מלעשות כן, ושאול המית עצמו 228 לפי 227 מיד לאחר מכן נפל אף נושא הכלים על חרבו ומת . בנפילה על חרבו . 229 וכאשר סיפרגרסה נוספת, נער עמלקי נענה לבקשתו של שאול להמיתו, 230 כך או כך, שתי הגרסאות על כך הורה דוד להמית את מי ששלח ידו במלך . 231 זאת, גם מבטאות הסתייגות נחרצת מסיוע אקטיבי לנטילת חייו של שאול . אם מנקודת מבטו של שאול עצמו אפשר להבין את ההעדפה לקצר את סבלו ולמנוע את התעללותם הצפויה של הפלשתים בו . סוגיית הסיוע להתאבדות הופכת להיות מורכבת אף יותר באותם מצבים שבהם מי שמבקש להתאבד הוא אדם חולה שאינו מעוניין עוד לחיות וזקוק לסיוע על מנת לסיים את חייו ללא סבל . האם עזרה לאדם חולה בנסיבות מסוג זה היא בגדר סיוע אסור להתאבדות או שמא מעשה חסד ? כמו כן, כיצד יש לנהוג באותם מצבים שבהם האדם החולה אינו יכול עוד להביע את רצונו - האם ניתן לייחס לו רצון לחיות או לאו דווקא ? ומה צריך להיות דינם של קרובי משפחה, במקרים רבים הורים, ...  אל הספר