הגנת הצורך ונטילת חיים במצבי קיצון האם לאוכלי אדם דמינו?

בו התבקש מלך להכריע בין שתי נשים שבנה של האחד מהן מת - במקרה זה הפנייה לא הובילה למשפט, אלא אך לאבל של המלך, כהכרה בקריסת 176 ניתןהאנושיות : "ויהי כשמוע המלך את דברי האשה, ויקרע את בגדיו" . אף להתרשם שפנייתן של האמהות הקניבליות למלך יהורם כמו מתכתבת עם הסיפור של משפט שלמה, וכך אף מתחדדות הזוועה ואי ‑ הנחת שמעורר סיפור המעשה . המקרה של האמהות הקניבליות הוא מזעזע וחריג, אך לא יחידאי . בתנ"ך עצמו נזכרת האפשרות של אכילת ילדים על ‑ ידי הוריהם כדוגמה לאסון נורא 177 אף ההיסטוריה של המשפט המודרני ידעה שיש להבינו כעונש על חטאים . מקרי קיצון שבהם אנשים נטלו את חייהם של אחרים על מנת לאכול מבשרם וכך להינצל . המקרה המפורסם שבהם הוא פסק הדין האנגלי בעניינם של דדלי 178 שני מלחים של אונייה טרופה, אשר במצב של רעב קיצוני לאחר וסטיבנס, ימים ארוכים בים החליטו להרוג נער סיפון גוסס שנמצא איתם על סירת ההצלה ולאכול מבשרו על מנת להציל את עצמם ( וכן אדם נוסף שהיה בסירה, אך לא השתתף בהריגה ) . המלחים אכן נשארו בחיים, וכאשר נמצאו לבסוף והובאו לאנגליה הם הועמדו לדין בגין רצח . דדלי וסטיבנס טענו להגנתם כי המיתו את ...  אל הספר