דיני ההגנה העצמית הוא עמידה בדרישת המידתיות . לכאורה, זו לא התקיימה בסיפורו של משה . דוגמה נוספת שיכולה לשפוך אור על כך היא הריגתו של עשהאל, שרדף אחרי אבנר בן ‑ נר, שר צבאו של שאול, וביקש להרגו . אבנר פנה אליו ואמר לו : 165 עשהאל סירב, ורק אז הכה אותו אבנר "סור לך מאחרי למה אככה ארצה" . והרגו . במקרה זה בולט ניסיונו של אבנר למנוע את הצורך להגן על עצמו בכוח הזרוע, ניסיון שנכשל . לצד זאת, עדיין אפשר לתהות אם לאחר שעשהאל סירב להרפות, אבנר היה חייב להרגו ולא יכול היה להסתפק בפציעתו . אם כן, האם הסיפור על משה והאיש המצרי סותר את דיני ההגנה העצמית הנהוגים כיום ? לא בהכרח . יש לזכור שדינים אלה מבוססים על ההנחה שקיימת מערכת משפט אפקטיבית, מתפקדת וצודקת . במערכת כזו, לפרט המותקף יש אפשרות להגיש תלונה על התקיפה ולזכות להגנת החוק . תנאי הרקע במצרים של אותה תקופה, כפי שתוארו בסיפור המקראי, היו שונים בתכלית . העברים היו עבדים, אנשים נטולי זכויות, ופנייה שלהם לשלטון לצורך קבלת סעד לא היתה בגדר האפשר . השלטון היה מקור העוול, לא מקור להגנה על זכויות . במצב דברים זה, דיני ההגנה העצמית השוררים בתוך מדינ...
אל הספר