שיכור כלוט או כנוח מי אחראי ועל מי יש להגן?

של המשפט הפלילי בן ימינו בכל הנוגע לאחריות המשפטית של שיכור . לפי סעיף 43ט לחוק העונשין, אדם שבעת ביצוע עבירה שרוי במצב של שכרות ( שהוא ‑ עצמו אינו אחראי לה ) אינו נושא באחריות פלילית למעשיו . הפטור חל לא רק על שכרות מאלכוהול, המצב הגרעיני המוכר מימי קדם, אלא גם על השפעה של כל סם מסוכן או חומר מסמם אחר, שבגינה אדם נתון לאותו מצב 157 של חוסר יכולת לשלוט במעשיו . לצד זאת, ההגנה מפני אחריות בפלילים כפופה לכמה סייגים . ראשית, השכרות שפוטרת מאחריות צריכה להיות ברמה גבוהה, כזו שבה האדם היה "חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה" . המדובר ברמה משמעותית מאוד של השפעה על מצב התודעה וההתנהגות, גם אם לא בהכרח בשכרות כמו זו של לוט . שנית, השכרות אמורה להיות כזו "שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו" של הנאשם . חוק העונשין מתחשב אפוא בכך שהשיכור נעדר יכולת לגבש אשם פלילי, אך מבקש להרתיע מפני כניסה למצב של שכרות בכלל ומפני כניסה למצב של שכרות על מנת לעבור עבירה בפרט . הנכונות להטיל אחריות על מי שנכנס ביודעין למצב של שכרות נעצרת על סִפן של עביר...  אל הספר