לכך, יש הסוברים כי נכון לומר שבמקרים מסוימים הימנעות מהצלה עשויה לשמש בסיס לאחריות נזיקית . גישה זו מייצגת בעיקר את הביקורת הפמיניסטית על דיני הנזיקין, המזהה את הגישה הנמנעת מהטלת אחריות בגין מחדלים עם 51 שאלה בפני עצמה היא נקודת מבט "גברית", שמחויבת פחות לדאגה לזולת . 52 באיזו מידה נאכפת בפועל החקיקה בנושא . בישראל, חובת ההצלה עוגנה בחקיקה ספציפית, שאימצה את הטרמינולוגיה התנ"כית - חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח ‑ 1998 . לפי סעיף 1 ( א ) לחוק, "חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו" . החוק נחקק בהשראת האיסור המקראי, אך מהווה דוגמה נוספת לקושי בגישור בין נורמה ערכית מופשטת לבין עולם המעשה . האיסור הקבוע בחוק, בהיותו איסור פלילי, חייב להיות מוגדר ומתוחם . הוא מוגבל אפוא למצבים של סכנה "חמורה ומיידית" שלה נחשף אדם "לנגד עיניו", וזאת כאשר הושטת העזרה אינה כרוכה בסכנה למסייע או למסתייע . החוק מוסיף ומבהיר שניתן לעמוד בחובה זו על דרך הזעקת הרשויות . כמו כן...
אל הספר